<h1>כל בו הלכ' חנוכה סימן מ"ד</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ואסור להשתמש לאורה, משום ביזוי המצוה שלא יהיו המצוות בזויות עליו, שכן מצינו בירושלמי אמר הקדוש ברוך הוא הוי מכבד המצוות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו ואם כיבדת אותם כאילו כיבדתני ואם בזית אותם כאילו בזית לשמי.
וכתב ה"ר אשר שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משעת הדלקה עד שעת כבייתן. ונראה הטעם להכיר שאסור להשתמש לאורן, ועוד שמא יכבה הנר שישתמשו כנגדו ועל כרחם יכשלו להשתמש לאורה. ולפי זה המנהג טועות הנשים הרבה שאינן עושות מלאכה כל שמונת הימים, והבטלה הרחיקו ז"ל שהיא מביאה לידי שעמום, על כן טוב לבטל להן מנהגן. ויש נשים רבות בטלות יום ראשון ויום שמיני, ודי להן בזה כדין תורה בפסח וסוכות.
ומצות נר חנוכה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. ושיעור זה כמו חצי שעה או יותר מעט. ולפי חשבון זה מדת השמן שנותנין בנר חנוכה הוא שמינית הביצה, שהרי שיערו חכמים חצי לוג שמן לנרות המנורה שדולקות מערב עד בוקר שהם י"ב שעות, וחצי לוג הוא מלא ג' ביצים, נמצא ביצה לד' שעות, ולחצי שעה שמינית הביצה. וקודם זמן זה לא ידליק דהוי כשרגא בטיהרא. ואחר זמן זה גם כן לא ידליק דליכא פרסומי ניסא שהרי נכנסו כל העם בבתיהן. ואיכא מאן דאמר דקודם זמן זה ואחריו גם כן אם הדליק אינו מברך. וכתבו מקצת הגאונים ז"ל דבזמן הזה שמדליקין מבפנים מפני חשש שמא יכבוה הגוים הדרים בינינו לא חיישינן לרגל מן השוק ומברכין אחר זה לכתחילה. וכן כתב ה"ר יצחק דאנן דמדליקין מבפנים וליכא היכירא אלא לבני הבית הוי זמנה עד עמוד השחר. והר"ף ז"ל כתב נכון להדליק כל זמן שבני הבית נעורים משינה. (אפילו רבינו שמשון גם עכשיו היה מצריך) [ולשיעורא כתב רבינו שמשון שגם עכשיו כן. והיה מצריך] לעשות קנדליא"ש ארוכות ע"כ. מיהו בערב שבת שצריך להקדים נר חנוכה להדלקת נר שבת, ונר שבת מצותה סמוך לשקיעת החמה כמו (שאמרנו פ"ק) [שאמרו פ"ב] דשבת כי חזיתו שמשא אריש דקלא אדליקו שרגא, משום דבתר הדלקת נר שבת אין לעשות שום מלאכה, לפיכך מדליק תחילה נר חנוכה ומברך כיון דלא אפשר להדליק אחר נר שבת. ויש אומרים שמדליקין תחילה נר שבת ואחריו נר חנוכה ומברך, לפי שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ולא הוי קבלת איסור מלאכה אחר שדעתו להדליק אחר כן נר חנוכה. וכן במוצאי שבת דלא אפשר להדליק עד שחשיכה משום כבוד שבת מאחרין ומברכין. ונהגו במקצת המקומות להדליק נר חנוכה במוצאי שבת בבית הכנסת קודם הבדלה. והראב"ד ז"ל כתב שאין ראוי לעשות כך, וגם במגילה שאין ראוי לקרותה עד אחר הבדלה שאין ראוי לברך על האור אחר שמלא עיניו ממנו. ומכל מקום מי שהקדים אפילו בחול שהיה טרוד [יצא], והוא שיהיה בפלג המנחה האחרון, דלא חמירי מהבדלה דאמרינן [ברכות כ"ז ע"ב] רב מצלי של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס, מיהו צריך שיתן בה שמן יותר משיעור הדלקה כדי שתדלק הנר עד דכליא רגלא דתרמודאי. וכתב הרי"ף ז"ל שנר חנוכה שדלקה כשיעור אם רצה לכבותה אחר כך הרשות בידו, או להשתמש לאורה. וכן דעת הרמב"ם ז"ל. הדליקה וכבתה אין זקוק לה, ומכל מקום צריך שיתן שמן בנר עד שתהיה דולקת כשיעור.
ונהגו כל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא ידי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת. גם כי הוא הדור מצוה ופרסום הנס וזכר למקדש. ויש מקומות שאין חוששין [להדליק] סמוך לפתח אלא לפני ההיכל. והמנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת בין תפלת המנחה לתפלת ערבית. ובערב שבת מדליקין קודם תפלת המנחה ועד שלא יתפללו הקהל. ובמוצאי שבת מדליקין אחר סדר קדושה וקדיש קודם שיבדילו על הכוס, והראב"ד ז"ל חולק על זה המנהג כמו שכתבנו.
ונהגו קדמונינו להדליק בלילה הראשונה אחת ולהיות בכל לילה מוסיף אחת עד שמונה. ונהגו לחדש הפתילות בכל לילה ולברך על התוספת, והטעם לפי שבכל לילה היה הנס מתחדש. ועוד טעם אחר לחדש הפתילות זכר למקדש שהיו מחדשין אותן בלילה אל מנורת המאור. ובמסכת סופרים [פ"כ] (כתב) [כתוב] אין חוששין לפתילת נר חנוכה להחליפה עד שתכלה. ונהגו להתחיל בצד הפתח.
וידליק נר אחר כנגד נר חנוכה כדי שלא ישתמש לאורה. ואי איכא מדורה לא צריך, ואי אדם חשוב הוא שאין דרכו להשתמש למדורה צריך. ויש נותנין טעם להדליק נר אחרת, משום היכרא, ואפילו למ"ד מותר להשתמש לאורה צריך נר אחרת משום היכרא. ועכשיו שנהגו להניח נר חנוכה מבפנים בטפח הסמוך לפתח די לנו בזה ההיכרא, שהרי מניחין אותה במקום שאין אנו רגילין להניח נר בשאר הימים וגם אינו מקום הראוי לתשמיש. כתב הבעל עשרת הדברות שמה שאמרו שאסור להשתמש לאורה הני מילי תשמיש שאינו של מצוה אבל תשמיש של מצוה מותר. וכן דעת הר"ז ז"ל. והראב"ד ז"ל כתב דכל תשמיש אפילו של מצוה כגון ללמוד כנגדו אסור משום דקלשה לה כחה דלא מכוין אלא לצורך עצמו. ומוכח מדקאמר נר שבת ונר חנוכה נר שבת עדיף משום שלום ביתו, ואם איתא נעביד נר חנוכה ויאכל לאורה דהא אכילת מצוה היא ונקיים לתרווייהו אלא ודאי כל תשמיש אסור ואפילו של מצוה, וכן נראה מדאמרינן כל שמנים ופתילות שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה ואם מותר להשתמש לאורה שום תשמיש אמאי מדליקין בהן בחנוכה ניחוש בהן דילמא אתי לאטויי, אלא ודאי אסור.
ולמה חנוכה מפרש בגמרא כאשר ביארנו למעלה. ואית דאמרי לפי שאז חנכו את הבית מעבודה שבטלו היונים. וכבר ביארנו ח' ימים למה. ויש נותנים טעם אחר לדבר לפי שבטלו להם מצות מילה שהיא לשמונה לפיכך קבעו ח' ימי חנוכה כך כתב הבעל העתים ז"ל. ועוד כתב למה אין עושין ט' ימים מספק כמו בחג הסוכות, והטעם לפי שחנוכה מדבריהם ולא החמירו בה כל כך.
בכ"ה בכסלו יומי חנוכה אינון דלא להתענאה בהון ודלא למספד בהון, כי בבית שני כשמלכה מלכות יון גזרו שמד על ישראל וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות, וצר להם (ישראל) [לישראל] מפניהם, ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם. וגברו בני חשמוניא הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יותר ממאתים שנה עד חרבן בית שני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה יום בכסליו היה. ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד קטן שהיה מונח בתוך שידה קבועה בכותל שלא היו יכולין להסיטה, והיה פתחה סגור וחתום בחותמו של יוחנן כהן גדול, ובסגירת הפתח הכירו שלא נגעו בפך, ולא היה בו שמן להדליק רק לילה אחת, ונעשה להם נס והדליקו ממנו ח' ימים עד שהובא השמן מהמקום שהן כותשין אותו שם, והיה רחוק דרך ד' ימים, נמצאו בין הליכה וחזרה שמונה ימים. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו עושין אלה הימים בכל שנה ושנה ימי משתה ושמחה והלל, ויהיו מדליקין הנרות על פתחי הבתים בכל לילה ולילה ח' ימים, והן הנקראין ימי חנוכה כלומר חנו כ"ה כסלו בכ"ה בחודש יתחילו. והימים האלו אסורין בהספד ובתענית. וגומרים בהם את ההלל. ומברכין עליו לגמור אחד יחיד ואחד ציבור.
הדליקה למטה מי' כשרה, והוא שתהיה גבוהה ג' טפחים מן הקרקע. והדר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ועכשיו בגלות שאין אנו יכולין לקיים המצוות בשלימות מניחה על פתח ביתו מבפנים, ואפילו הניחה על שולחנו דיו.
<h2>דף כב.</h2>
ונר חנוכה מצוה להניחו על פתח הבית מבחוץ בטפח הסמוך לפתח מצד שמאל הנכנס, כדי שתהיה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. ולא יניחנה למעלה מכ' אמה, לפי שאין העין שולטת בו ולא יהיה בזה פרסום הנס. ואם הדליקה למעלה מכ' אמה ובא להשפילה צריך לכבותה ואחר כך להדליקה במקום הראוי, לפי שההדלקה עושה מצוה.
ומה שאמרנו שמניחין נר חנוכה משמאל, יש אומרים דדוקא בפתח שיש בו מזוזה מדליקין בשמאל אבל אין בו מזוזה יניחנו בימין, וכן כתב הר"ף ז"ל, אך בבית הכנסת דליכא מזוזה מדליקין בימין. (עוד) [ועוד] דומיא דמקדש שהיה מנורה בימין בדרום. ואנו לא חילקנו בין זה לזה שבכולן מדליקין אותה בשמאל.
ומותר להדליק מנר לנר. כתב הראב"ד ז"ל משרגא לשרגא שלא על ידי קינסא. וכתב ה"ר יצחק ז"ל שמותר להדליק קיסם מנר שבת להדליק נר חנוכה או איפכא, וכן להדליק ממנו אחר דכוותה של מצווה אבל של חול אסור להדליק מנר של מצוה.
<h2>דף כב:</h2>
היה תופש נר חנוכה בידו ועומד לא עשה כלום, לפי שהרואה אומר לצרכו הוא דנקיט ליה וליכא פרסומי ניסא.
<h2>דף כג.</h2>
עששית של חנוכה שהיתה דולקת עד הלילה האחרת מכבה ומדליקה לצורך הלילה.
והנשים נראה לומר שאחר שהן מדליקות ומברכות מוציאות האנשים. אבל חרש שוטה וקטן שהדליקו לא עשו כלום לפי שהדלקה עושה המצוה והני לאו בני מעבד מצוה נינהו, וכל שכן גוי שהדליק לפי שאינו מחוייב בה כלל. וכתב ה"ר יצחק בר אבא מרי ז"ל שקטן שהגיע לחינוך מדליק.
ואכסנאי חייב בנר חנוכה, ומשתתף בפריטי אם לא מדליקים עליו בגו ביתיה, ואי פתח בבא לנפשיה אף על גב דמדלקי עליה בגו ביתיה חייב להדליק נר משום חשדא. וכן מי שהולך לכפר שאין בו ישראל ולן שם בליל חנוכה, אף על פי שאין לו בית מיוחד שם, שמענו שהר"ר משולם ז"ל היה נוהג להדליק ולברך לזכרון הנס.
ואנשים הרבה הדרים בחצר משתתפין בשמן ויוצאין כולן בנר אחד, והוא שלא פתחו פתח לנפשם כמשפט אכסנאי. וכן כתב הרמב"ם ז"ל דאכסנאי אתא לאשמועינן דהוה אמינא נר חנוכה חובת תרעא הוא כמו מזוזה, כיון שאמר שמצוה להניחה על פתח ביתו ואמר שמי שיש לו פתח יהיה חייב ומי שאין לו יפטר קא משמע לן דחייב ולא דמי למזוזה, דמזוזה אפילו יש לו פתחים הרבה כולן חייבין, ונר חנוכה בחד מינייהו סגי. וכן הדר בעליה פטור ממזוזה וחייב בנר חנוכה. וכן גדול עומד בבית אביו ואינו סומך על שולחן אביו הרי הוא כאכסנאי.
ומי שהולך לעיר אחרת נראה שחייב לעשות שעשה נסים, ואף על גב דמדליקין עליה בגו ביתיה. והבא בספינה או שהוא בבית גויים מדליק בברכות, ומניחה על שולחנו, ולא דמי לאכסנאי דאמרינן דאי מדלקי ליה בגו ביתיה לא צריך להשתתף, דשאני התם שיש לו פרסום הנס בהדלקת אושפיזו.
יש מדליקין בנרות של שעוה. והר"ף ז"ל היה מצריך לעשות נרות ארוכות, אמנם המצוה המובחרת בשמן זית לפי שבו היה הנס.
(כדי) [והמדליק מברך תחילה ואחר כך מדליק כדי לברך] עובר לעשייתן. ועכשיו שנהגו להדליק לילה ראשונה אחת ולהוסיף אחת בכל לילה כמו שכתבנו, נר שיש לה שתי פיות עולה כל פה ופה ללילה. ואם הקיף פתילות בקערה אם כפה עליה כלי עולה כל פתילה ללילה, או אם הרחיק כל פתילה מחברתה כאצבע לפי דעת הבעל עשרת הדברות ז"ל.
וכשהוא מדליק לילה ראשונה מברך שלשה ברכות, להדליק, ושעשה נסים, ושהחיינו. והרואה שלא הדליק בביתו או שאינו עתיד להדליק, כמי שאין לו בית או אינו בעירו, אף על פי שמדליקין עליו בביתו מברך שתים שעשה נסים ושהחיינו, והוא שלא שמע הברכות, אבל מי שהדליק בבית או שעתיד להדליק או שמע הברכות אינו מברך כלל בראותו אחרים שהדליקו. ומלילה ראשונה ואילך המדליק מברך שתים, להדליק ושעשה נסים, והרואה מברך אחת שעשה נסים. ומי שבא ממדינת הים ולא הגיע לביתו עד ליל שני או ליל שלישי מברך בלילה שיתחיל להדליק בביתו ג' ברכות.
ולפיכך אנו מברכין בכל לילה ולילה שעשה נסים לפי שכל לילה היה נס ספוק השמן.
וחצר או בית שיש לו שני פתחים משתי רוחות צריכה ב' נרות מפני חשד העוברים. ועכשיו שמדליקים בפנים אפילו בחצר שיש לו שני פתחים אין צריך לו אלא נר אחד, שאין לחוש לחשד כלל, שהנכנס בבית יראה הנר באי זו פתח שנכנס. ונוכל לומר דדוקא כשהפתחים בבית אחד אבל אם הם בשני בתים בשתי רוחות ואדם אחד דר בהם ונכנסין ויוצאין בשניהם צריך להדליק בשתיהם, אמנם אין צריך אלא ברכה אחת, כיון דקיימא לן דחובת גברא הוא אמרינן דשתיהן מצוה אחת שאין החיוב אלא מפני החשד, ואפילו נימא דשתי מצוות הן כיון שעושה שתיהן בבית אחד די לו בברכה אחת, דומיא דתפילין של יד ושל ראש שאין מעכבין זו את זו דדי להן בברכה אחת. וכתב ה"ר יצחק ז"ל והני מילי לדידהו דמדליקין מבחוץ אבל לדידן דמדליקין בפנים ליכא משום חשד, ואין צריכין להדליק רק בפתח אחד דבני הבית ידעי ששני הפתחים של איש אחד הם.
<h2>דף כד.</h2>
וכתב הבעל העתים שאין טוב לומר כשם שעשית להם נס וכו'. והטעם לפי מה שאמרו ז"ל לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות, והטעם לפי שאמרו ביום הכפורים לפי שהם צרכי רבים ולכפרה וזה שאלת צרכים הוא. אמנם כך היא הנוסחה ברוב התפלות הזקנות, ונוסח הרמב"ם ז"ל, וכן כתב ה"ר אשר ז"ל, הלכך דעביד כמר עבד ודעביד כמר עבד.
ומי שטעה ולא הזכיר על הנסים בתפלה אין מחזירין אותו, והטעם כמו שכתבנו בהלכות תפלה. ודין טעה ולא הזכיר בברכת המזון כתבנו דינו בהלכות ברכת המזון. ואלו ח' ימים אין נופלין על פניהם, ואין אומרים למנצח ושיר מזמור לפי שהן כעין יום טוב אחר שאומרים בו הלל. ויש מקום שאומרים במקום שיר מזמור שיר חנוכת הבית. וכל יום מאלו שמונת ימים גומרים את ההלל וקורין אותו בלי דלוג. ומברכין עליו בין יחיד בין צבור לגמור את ההלל, וקורין אותו ואין מפסיקין בו אם לא בין פרק לפרק. ומברכין לאחריו יהללוך. וכן הדין לכל הכ"א יום שגומרים בהן את ההלל. ואחר כך אומר קדיש זוטא, ומוציאין ספר תורה ועושה סדר קריאתה כאשר כתבנו למעלה, קדיש, אשרי, ובא לציון, קדיש שלם, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכו', קדיש יהא שלמא וכו'.
סדר תפלת חנוכה ערבית שחרית ומנחה מזכירין של חנוכה בהודאה. ויש קכ"ד תיבות בעל הנסים כנגד מנין יוחנן שתקנו. וכן יש קכ"ד תיבות מתפלה למשה עד ויהי נועם שאמרו משה על מלאכת המשכן שרצה להקימו בכסליו, אמר לו הקדוש ברוך הוא שמחה של כהנים אחרת תהיה בכסלו. וכן אם בא להזכיר בברכת המזון מזכיר בברכת הארץ. ועכשיו נהגו להזכיר בברכת הארץ. ובתפלת המוספין גם כן מזכירין, ואף על פי שאין מוסף בחנוכה כלל, יום הוא שנתחייב בד' תפלות כשיהיה שבת או ראש חדש, וכן בברכת המזון מזכירין של חנוכה בברכת הארץ ושל שבת וראש חדש בבונה ירושלים. ואף על פי שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, כיון דתיקנו להזכיר של חנוכה בברכת הארץ שהיא לפני בונה ירושלים, ותקנה לא זזה ממקומה. ומזכיר על הנסים וכו' וחוזר למקום שפסק בין בתפלה בין בברכת הארץ.
